בתי אבות סיעודיים חייבים לענות על הצרכים הפיזיים, הרגשיים והחברתיים של דייריהם. להלן מפורטים כמה מזכויות הדיירים.
ישנם חוקים הנוגעים לטיפול הניתן בבית אבות סיעודי, בין אם מדובר בבית אבות ירושלים או בבית אבות בכפר סבא, וחיוני שעובדי הצוות יהיו מודעים לתקנות אלה. נדרש שהצוות ינהל הערכה יסודית של כל דייר חדש בשבועות הראשונים שלאחר קבלתו. ההערכה כוללת את יכולתו של הדייר לנוע, צרכי השיקום שלו, את מצבו של העור ומצב רפואי כללי, מצב תזונתי ויכולות לגבי פעולות יומיומיות.
במקרים מסוימים, דיירי בית אבות סיעודי אינם מסוגלים לפרט את הצרכים שלהם לצוות. לכן, חשוב במיוחד לאחיות ואנשי המקצוע האחרים לחפש בעיות כגון סימנים של תת-תזונה והתייבשות, החשובים במיוחד בהערכת הדייר.
זה לא נורמלי שאדם מבוגר ירד במשקל. עם זאת, חלק מהאנשים נוטים לאבד את היכולת שלהם לטעם וריח כשהם מזדקנים, ועלולים לאבד עניין באוכל. זה יכול לגרום לתת תזונה, בלבול וחוסר יכולת להדוף את מחלתם.
אנשים מבוגרים גם רגישים יותר להתייבשות. התרופות שלהם עלולות להוביל להתייבשות כתופעת לוואי, או שהם עשויים להגביל את צריכת הנוזלים כי הם פוחדים מהשתנה בלתי מבוקרת. זה מצב מאוד מסוכן להיות בלי נוזלים, כך שהאחיות חייבות להיות מסוגלות לזהות סימנים מוקדמים של התייבשות.
בתי אבות הם בדרך כלל החלופה היחידה לחולים הזקוקים לטיפול סיעודי במשך תקופת זמן ארוכה. הם חולים מכדי להישאר בבית, עם משפחותיהם, או לשהות זמן ארוך במתקנים רפואיים. אנשים אלה אינם מסוגלים לחיות באופן עצמאי וזקוקים לעזרה בפעולות יומיומיות. בתי אבות מסוימים מציעים טיפול מיוחד למצבים רפואיים מסוימים, כגון אלצהיימר.
בדרך כלל, דיירי בית אבות סיעודי כבר לא יוכלו להשתתף בפעילויות מהן נהנו פעם. עם זאת, המקום נדרש על פי החוק לסייע לדיירים להשיג איכות חיים הגבוהה ביותר האפשרית. חשוב ביותר לאפשר לדיירים שליטה רבה ככל האפשר על חיי היומיום שלהם. חוקים ותקנות מנסים להעלות את איכות הסטנדרטים והטיפול של בתי האבות, אך הפיקוח נעשה לא רק על ידי המדינה אלא גם על ידי הדיירים ומשפחותיהם.
על פי חוק, בתי אבות לא יכולים להשתמש בחומרים כימיים או פיזיים, אלא אם כן הם חיוניים לטיפול בבעיה רפואית. יש סכנות רבות הקשורות לשימוש במכשירי ריסון וריתוק, כולל סיכוי לנפילה אם דייר מנסה ללכת כשלא יכול עוד להתאפק. המכשירים עלולים גם להוביל לדיכאון וירידה בהערכה העצמית. הרופא צריך להחליט האם המכשיר הכרחי בשימוש בבית האבות.
לפני שדייר נכנס לבית אבות, הוא צריך לחתום על חוזה הנערך בינו לבין הנהלת המתקן. מסמך זה כולל מידע בדבר זכויותיהם של הדיירים. הוא גם מספק פרטים לגבי שירותים הניתנים ומדיניות אספקתם.
החלטות בריאותיות מתקבלות על ידי כל דייר בבית האבות, אלא אם כן הוא חתם על הוראה מתקדמת הנותנת סמכות למישהו אחר (בדרך כלל קרוב משפחה). על מנת שהחלטות בריאות שנעשו על ידי אדם אחר, הדייר חייב לחתום על מסמך משפטי של עורך דין שהמעמיד סמכות בקבלת החלטות לטיפול רפואי.
אנשי המקצוע העובדים במתחם בתי אבות סיעודיים חייבים להיות מודעים לזכויותיהם של הדיירים. יש לדיירם את הזכות לנהל את הכספים שלהם, זכות לפרטיות (לעצמם ולחפציהם), לקבל החלטות (אלא אם כן הסמיך מישהו אחר), לראות את המבקרים באופן פרטי, ולקבל מידע בדבר הטיפול הרפואי שלהם וטיפולים אחרים.
השהות בבית אבות סיעודי בדרך כלל נחשב מרצון, עם זאת, המתקן ישקול מגוון רחב של גורמים לפני עזיבת דייר. גורמים אלה כוללים מצב בריאותו, בטיחות הדייר והאם מהווה סכנה פוטנציאלית לעצמו או לאחרים, כמו גם התשלום של התושב לשירותי המקום. החוזה קובעים כמה זמן נדרש כדי להודיע מראש על חזרה הביתה או מעבר למתקן אחר, לחזור הביתה או לעבור לבן משפחתו).
בחלק מהמקרים, בית אבות סיעודי נבחר לאחר שלמשפחה יש רק פרק זמן קצר כדי להתכונן לשינוי. לדוגמא, כאשר חולה אינו מסוגל לדאוג לעצמו בשל מחלה או פציעה פתאומית, המשפחה פונה לטיפול בבית אבות סיעודי מבלי לחקור לעומק אפשרות זו. חובה להסביר לדייר ולמשפחתו לפני המעבר את עלויות המקום. חשוב שצוות בית האבות יהיה מוכן לענות על השאלות של בני המשפחה ולהרגיע אותם על הטיפול שיקירם יקבל.
יש לאנשי המקצוע בבית האבות הסיעודי הזדמנות להמשיך לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם משפחתו של הדייר בזמן שהותו במקום. בני המשפחה וחבריו המודאגים של הדייר מעורבים בצורה כזו או אחרת בטיפולו, וייתכן שיש לחלקם אפוטרופסות או אחריות קבלת החלטות כלשהי. אנשים אלה יכולים להשמיע את חששותיהם באמצעות מפגשים בין צוות העובדים ובני המשפחה. בעלי אפוטרופסות משפטית זכאים לראות רישומים רפואיים של הדייר, תוכניות וחומר נלווה אחר.
תקשורת ותיאום בין עובדי בית האבות היא מאוד חשובה, בהיותו של הטיפול מבוסס על גישת המטפלים. חשוב שהרופאים, האחיות ואנשי המקצוע האחרים יעבדו יחד בשיתוף פעולה, כדי לוודא שהדייר יחווה את איכות החיים הגבוהה ביותר האפשרית. נחוץ ביותר מערכת יחסים מוגברת בין הצוות המטפל לבין המטופל בבתי אבות סיעודי.
במקרים רבים, רופאים מומחים שיש להם מערכת יחסים ארוכות טווח עם מטופליהם, ימשיכו את הטיפול לאחר שהמטופל כבר נכנס לבית אבות סיעודי. חשוב לצוות בית האבות לפנות זמן לביקורי רופא. מומלץ לצוות לשמור על הרופאים האישיים המכירים לעומק את מצבו הרפואי של הדייר.
צוות בית החולים הסיעודי חייבים לשים לב באופן מיידי על כל הופעה של אחד מהמצבים הבאים: תאונה בה מעורב הדייר, צורך בשינוי טיפול רפואי והחלטה בעניין שחרור או העברה. מלבד במצבי חירום, בית האבות חייב לתת הודעה בכתב מראש של שחרור או העברה. המשפחה יכולה לערער על ההחלטה.
צוות בית האבות עשוי לכלול מנהל, מנהל רפואי, מנהלת הסיעו, ומנהלים לשירותי בריאות אחרים. זה חשוב לצוות בית האבות להבין את המדיניות בנוגע לטיפול הרפואי בסוגים אלה של מתקנים. אנשי המקצוע המספקים טיפול בבתי אבות סיעודיים הם: רופאים, אחיות, מטפלות סיעוד, דיאטנים, מטפלים פיזיים, מרפאים בעיסוק, צוות פעילויות חברתי, רופאי שיניים, עובדים סוציאליים או פסיכולוגים, מדריכים וצוותי מנהלה.
חשוב לעובדים בבית האבות ולבני המשפחה של הדייר לחפש סימנים של התעללות או הזנחה בעת בדיקת הדייר ובזמן שהותו במקום. סימנים של התעללות כוללים נזקי גוף המופיעים באופן חשוד, סימנים על פרק כף יד או קרסוליים שעשויים להצביע על השימוש במעצורים, כיבים בעור שנראים מוזנחים, היגיינה לקויה, תזונה לקויה, התייבשות בלתי מוסברת, בעיות רפואיות שלא טופלו, או הפרעות אישיות כגון עצבנות מוגזמת או נסיגה מנטלית. על האחות לדווח על כל סימנים של התעללות למפקח או לרופא.
עוד פוסטים שיכולים לעניין אותך...
.png)
.jpg)
