כיצד ניתן להקל ככל האפשר על המעבר לבית אבות ולהפוך אותו לחיובי ?‍

לפני שאנו ניגשים לנושא ההסתגלות לבית האבות חשוב לנו להסתכל על האדם הזקן כאדם- על המכלול שמרכיב את כל הקשור אליו- האדם זה שיש לו משפחה, שיש או הייתה לו אישה וילדים, שהיה אולי פרופסור באוניברסיטה, ניצול שואה או פועל בניין. זה לא מספר תעודת זהות אלא בן אדם שלם..

הטיפול שיקבל הזקן הוא טיפול שהוא מקבל בזכות, בדיוק כמו בבית שלו, ולא בחסד. עליו לקבל את הטיפול הטוב יותר ואת תשומת הלב המלאה. במקרים רבים יהיה זה טיפול טוב ומתאים יותר לזקן, מאשר הטיפול בביתו.

האמונה שלנו ב"עמל" היא כי המקום הטוב ביותר עבור הזקן הוא הבית שלו. אולם, לעתים הנסיבות אינן מאפשרות את המשך מגוריו בבית והוא נאלץ לעזוב את ביתו, אשר חי בו עשרות שנים, ולעבור לבית האבות.

המעבר, אפילו במקרים בהם הייתה הזנחה של הזקן מבחינת הטיפול בו , הרחצה, האכלה או ברמה הרגשית, הינו מעבר לא קל. לכן, יש לעשות הכול על מנת שה "נחיתה" במקום תהיה רכה ונעימה. ההסתגלות צפויה לארוך בין חודש לשלושה חודשים, לאחריה מכיר כבר הזקן את צוות המחלקה ואת הנהלים במקום ומתחיל להרגיש בבית.

‍
השלבים השונים בהסתגלות למעבר:

1. לפני המעבר - מומלץ מאד להביא את הזקן לביקור בבית האבות הסיעודי לפני המעבר. כך יוכל להכיר את המקום, את המחלקה, את החדר שלו, האמבטיה , הרופא והצוות המטפל. מומלץ לקיים את הביקור בסמוך למעבר, במידת האפשר. אם במקרה מישהו מהמשפחה מכיר את אחד מחברי הצוות לפני כן תהיה למשפחה הרגשה טובה ורגועה יותר.
2. כאשר מבצעים את המעבר חשוב לבדוק עם הזקן אילו דברים חשובים לו להעביר עמו. אם יש לו כורסא אהובה או טלוויזיה, מומלץ להביא אותה לחדר החדש כדי לתת לו תחושה של בית בבית האבות. תמונות של בני המשפחה מסייעות גם הן להרגיש בבית ולצוות להכיר אותו ואת משפחתו טוב יותר.
3. התאמת החדר והדיירים לפי מצבו - חשוב מאד שזקנים צלולים (או צלולים יחסית) לא יהיו בחדר ביחד עם זקנים דמנטיים לחלוטין, אלא עם כאלה שתואמים פחות או יותר את מצבם.
4. קליטת הזקן ביום הראשון - הקבלה תעשה על ידי אחות המחלקה והעובדת הסוציאלית. הן מקבלות את הזקן ובודקות אתו מהן הציפיות שלו ולמה הוא זקוק ומנסות לסייע לו להשתלב.
5. תפקידה של העובדת הסוציאלית - התפקיד המרכזי של העובדת הסוציאלי הוא הדאגה לרווחתו של הזקן. היא משוחחת עמו ובודקת את מצב רוח, בודקת את רמת התמיכה המשפחתית לה הוא זוכה ובמידה ואינו מקבל מבקרים דואגת ליצור קשר עם המשפחה כדי להזמינם לבקר ובמקביל להזמין חברים ואנשים קרובים נוספים. היא גם תקיים היכרות בינו לבין דיירים אחרים במחלקה, תספר על הדברים שעשה והדברים שמעניינים אותו כדי לסייע לו להכיר חברים עם תחומי עניין דומים.
6. 24 השעות הראשונות - יוקדשו לקליטה רפואית, סיעודית ונפשית. במקביל לעובדת הסוציאלית יגיעו כל אנשי הצוות לפגוש את הזקן- דיאטנית אשר תתאים לו תפריט לפי המגבלות הרפואיות , מרפאה בעיסוק ופיזיותרפיסטית. במקביל תגיע עובדת המטבח לשאול אותו מה הוא רוצה לאכול ומה הוא אוהב ואפילו האם הוא נוהג לשתות את הקפה שלו בבוקר בכוס זכוכית או קרמיקה, הכול כדי לתת לו תחושה של בית.
7. המשפחה - היא חלק מרכזי בטיפול. ולכן הצוות והמשפחה ישמרו על קשר הדדי. יעדכנו ויעודכנו לגבי מצבו הרפואי, הסיעודי ומצב רוחו. למשפחה גישה ישירה לכל הצוות המטפל כולל האחות האחראית. חשוב שהמשפחה תלווה יותר את הדייר בימים הראשונים, עד תום שלב ההסתגלות.
8. פגישת תיאום ציפיות - תערך בשבוע הראשון, הרופא המטפל, האחות האחראית, העובדת הסוציאלית ובני המשפחה. המשפחה תספר על טיפול מוצלח בעבר ותספר על העדפותיה, הרופא ידווח על המצב הרפואי והאחות תספר על החלקים התפקודיים. העובדת הסוציאלית תדבר על הקליטה בהיבט הנפשי ותבדוק עם ההדייר החדש והמשפחה אם ניתן לסייע עוד בקליטה.
9. מפעילות התעסוקה במחלקה הסיעודית - יכירו את הדייר החדש לדיירים האחרים, תספר מה עשה בעבר ובמה מתעניין כדי שיוכל להתחבר לדיירים עם נושאים משותפים.
10. לבוש - הצוות מעודד לבוש אישי של הדיירים במקום ולא לבוש של פיז'מות. הדבר משפר את תחושת הזקן ואינו מתייג אותו כ"חולה אלא כדייר במקום. הצוות דואג לכביסת הבגדים האישיים בתוך המחלקה.
11. רחצה - אחד הדברים שמשתנים הוא הרחצה העצמאית של ההקן בבית לעומת הסיוע בבית האבות. כמו כל אלמנט אחר של עצמאות, השינוי קשה. לכן מקפידים בעמל על הצוות המטפל בזקנים - נשים רוחצות נשים וגברים רוחצים גברים, על מנת לאפשר לזקנים תחושה של נוחות ובטחון.

לסיום, אם חשובה לכם הקליטה של הוריכם בבית האבות, הקפידו על בדיקת בית האבות הסיעודי לפני הבחירה, אולם חלקכם אינו מסתיים עם הגעת ההורה לבית האבות. הקפידו לבקר, לשאול ולהיות בקשר עם הצוות. לנוכחותכם ותמיכתכם משמעות רבה בקליטה ובהסתגלות לבית החדש.