באחד מסיפורי הפנטזיה אודות הברון מינכהאוזן, אנו מתוודעים למקרה בו נפל הברון לתוך בור עמוק. מה יעשה עכשיו? כיצד ייצא החוצה מן הבור? פשוט מאוד - הברון תפס בידיו את שרוכי מגפיו, ומשך את עצמו מעלה והחוצה.

הסיפור ההזוי הזה הוא לב ליבה של אסופת מחקרים פסיכולוגיים, המעידים שזה בדיוק מה שצריך לעשות כדי להיות מאושר: להרים את עצמנו למעלה בכוחות עצמנו. אם מחייכים, אפילו בכוח ובלי באמת לרצות, המוח לא מבחין בהבדל ומשחרר אנדורפינים בזרם הדם.

הפסיכולוגיה של האושר

מסתבר שאנחנו יכולים "לעבוד עלינו" וליהנות מהתוצאות. לדוגמה - במחקר שבוצע על 50 אלף איש בשנת 1975, ונמשך 35 שנים לאחר מכן - נמצאה תגלית מדהימה ולכאורה מובנת מאליה: ככל שאדם פחות טרוד במחשבות על בעיותיו ועל מצבו, כך הוא מוסיף לעצמו עוד כמה שנות חיים (7 שנים בממוצע).

מחקר נוסף שבוצע על 500 יהודים בני 100 ומעלה, בדק את יכולותיהם התנועתיות, החשיבתיות והרגשיות. מי שהצליח להגיע לגיל 100 ומעלה - הם האנשים שלא עצרו לחשוב ולדאוג אודות "מה יהיה", אלא חיו בכאן ועכשיו. ממצאים דומים העלה גם הפסיכולוג פיליפ זימברדו, בנוגע להשפעת השפה על תפישת המציאות (בהמשך להיפותיזת ספיר-וורף המפורסמת). זה לא אומר שלא צריך לחסוך לפנסיה, אבל זה כן אומר שהדאגה מיותרת ואף מזיקה לבריאות הנפשית והפיזית.

דברים דומים תקפים לבני 100 ומעלה במדינות רבות בעולם כגון יפן, קפריסין וכן הלאה (בדרך כלל בשילוב תזונה מתאימה, פעילות מינימלית והימנעות מעישון ואלכוהול - אבל לא תמיד). כמובן שיש גם השפעות גנטיות וביולוגיות כאלה ואחרות, אבל צורת החשיבה שלנו והאופן שבו אנו תופשים את המציאות, חשובים לא פחות.

שינוי הטיה קוגניטיבית

רבים לא יודעים זאת, אבל ניתן למדוד הטיה לאופטימיות או לפסימיות באמצעים מדעיים. פעילות המוח שלנו, ההתנגדות החשמלית והטמפרטורה של עור הגוף - כל אלו מאפשרים למדוד הטיה לא מודעת לצד האופטימי או הפסימי. באמצעות כלים פשוטים כגון משחקי מחשב מתוכננים מראש, ניתן לשנות את ההטיות הלא מודעות האלה לצד הרצוי בשיטה הנקראת CBM - קיצור של Cognitive Bias Modification (שינוי של הטיה קוגניטיבית).

לדוגמה, כדי לשנות הטיה פסימית להטיה אופטימית - משחקים במשחק זיהוי של פרצופים. מחקר שכזה בוצע באוניברסיטת אסקס באנגליה, ובו הנבדקים התבקשו למצוא רק את הפרצופים השמחים מתוך מגוון פרצופים המביעים קשת רחבה של רגשות. הממצאים העידו על שינויי הטיה משמעותיים שניתן למדוד במעבדה, באמצעים שצוינו קודם לכן. מי שרוצה להתעמק מוזמן לצפות בתוכנית Don't Worry Be Happy של הורייזן הבריטית.

אפשר לומר ששיטת CBM היא סוג של טיפול ביופידבק, או נוירופידבק במקרה הזה. אנו לומדים כיצד הגוף מגיב למצבים מסוימים - ותוך זמן קצר מסוגלים לכוון אותו לאן שאנחנו רוצים. ממצאים נוספים מעידים גם על כוחה של המחשב והמדיטציה בהשקטת מצבי רוח, דיכאון וחרדה; וכמובן בכל הנוגע לשיפור בריאותנו הפיזית והנפשית.

אומנם לא "הכול בראש", אבל ככל הנראה חלק ניכר אכן נמצא שם - ומשפיע עלינו לטובה ולרעה. תלוי לאיזה צד אנו נוטים.

אם נלמד להטות את עצמנו לכיוון הרצוי, גם השינויים החיוביים יתחילו לצוץ בחיינו.

‍

‍