רעידות בידיים הן תוצאה של כיווץ שרירים לא רצוני ובסיטואציות מסוימות (רובן קשורות לגיל מבוגר). יש מספר סוגים של רעד בידיים, בהתאם למחזוריות הרעידות והמאפיינים שלהן - ובהתאם לכך גם הטיפולים.

בניגוד לנהוג לחשוב, ידיים רועדות לא קשורות אך ורק למחלת הפרקינסון. למעשה יש כמה סוגים עיקריים של רעידות בידיים.

1. רעד פיזיולוגי

רעד עדין באצבעות הידיים שמקורו בעצבי המוטוריקה. רעד פיזיולוגי מופיע בשלבי הזקנה המתקדמת, בתדירות של 8 עד 13 פעמים בשנייה. רעד זה כמעט קשה להבחנה ברוב המקרים, ודורש כלים חיצוניים לאבחון נכון.

2. רעד פתולוגי

מופיע בתדירות של 4 עד 7 פעמים בשנייה, ונחלק בעצמו ל-3 תתי-סוגים הנגרמים כתוצאה מסיבות שונות. לדוגמה רעד ראשוני, Essential Tremor, שהוא הסוג השכיח ביותר של רעידות פתולוגיות, עם רקע גנטי-משפחתי (ילד להורה עם רעד ראשוני הוא בעל סיכוי של 50 אחוז לחלות במחלה).

3. רעד נוירולוגי

מתאפיין בהגברה בזמן פעילות הידיים, ומקורו בפגיעה בשכבת השומן שעוטפת את העצבים (מיאלין). רעד זה יכול להיווצר במספר מחלות נוירולוגיות.

הסוג הראשון הוא רעידות בשל מחלת פרקינסון. מדובר ברעד איטי של 3 עד 5 פעמים בשנייה (בהשוואה לרעד המהיר יותר בסוגים הקודמים). כמו כן בניגוד לסוגי הרעידות האחרים, שעל רובם ניתן להקל בזמן הליכה - הרעידות בפרקינסון מחמירות עם הליכה.

סוג נוסף של רעידות ידיים נוירולוגיות נגרם בשל מחלות במוח הקטן. הן מאופיינות בקצב איטי יותר של 2 עד 4 פעמים בשנייה, ומחמירות ככל שצריך לבצע תנועות מדויקות הדורשות קואורדינציה.

איך מבדילים בין רעד ראשוני לפרקינסון?

• רעד ראשוני מופיע בזמן פעילות של הידיים. פרקינסון מופיע לרוב דווקא במצבי מנוחה.
• רעד ראשוני מופיע בדרך כלל בידיים, בראש ובקול. פרקינסון מתחיל בידיים ויכול להגיע גם לרגליים ולאיברים נוספים ברחבי הגוף.
• רעד ראשוני אינו כולל תסמינים נוספים מלבד הרעד עצמו. פרקינסון כולל גם כיפוף הגוף קדימה, תנועה איטית ועוד.

אפשרויות טיפול בידיים רועדות

חשוב לציין שכל עוד הרעידות לא פוגעות באיכות החיים, אין צורך בטיפול. אם הרעד מפריע בכל אחד ממצבי החיים, מתחילים קודם כל בטיפול שמרני-תרופתי: חוסמי בטא, תרופות לאפילפסיה, תרופות הרגעה וכן הזרקת בוטוקס.

הסוג השני הוא טיפול לא תרופתי שיכול לכלול כמה אפשרויות:

טיפול לא פולשני באמצעות אולטרסאונד ממוקד (FUS) או אולטרסאונד מונחה MRI (שיטת MRgFUS). גלי הקול חודרים את שכבות המוח, וממוקדים באזור הבעיה עד לצריבת האזור שגורם לשליחה לא תקינה של אותות חשמליים. מייד לאחר הטיפול יש הקלה משמעותית ומתמשכת ברעידות.

סוג נוסף של טיפול לא תרופתי, הוא טיפול פולשני-כירורגי לשתילת קוצב חשמלי במוח (DBS - Deep Brain Stimulation); זאת במידה ששאר הטיפולים השמרניים לא צלחו. גירוי מוחי עמוק נעשה באמצעות השתלת אלקטרודה חשמלית באזור התלמוס, המשדרת אותות חשמליים שמפריעים לאות הלא תקין הגורם לרעידות.

שיטות טיפול נוספות כוללות: שתיית יין לפני אירועים (במידה שמדובר ברעד קל); תרגילי פיזיותרפיה ושימוש באביזרים מתאימים; שינוי אורח חיים (הפחתה של קפאין ואלכוהול, טכניקות הרגעה); טיפול פסיכו-סוציאלי ותמיכה נפשית.

מידע נוסף במכון להפרעות תנועה, שיבא תל השומר

המאמר אינו מהווה המלצה או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי