מחלת אלצהיימר היא סוג ספציפי של דמנציה. המחלה מתחילה עם הצטברות חלבונים עמילואידים וסבך נוירו-פיברילרי במוח, מה שמוביל למוות של תאי מוח לאורך זמן וכן להתכווצות של המוח.

מתוך יותר מ-55 מיליון אנשים בעולם עם דמנציה, 60% עד 70% מוערכים כסובלים ממחלת אלצהיימר. סוגים אחרים של דמנציה כוללים דמנציה וסקולרית, דמנציה של גופיפי לואי ועוד.

תוחלת חיים במחלת אלצהיימר

משך מחלת אלצהיימר נע בין שלוש שנים לעשרים שנה, כאשר משך תוחלת החיים הממוצעת מרגע אבחון המחלה נע בין ארבע לשש שנים. אלצהיימר היא מחלה חשוכת מרפא, אשר רבות לא ניתן לעשות לגביה, מלבד לקבל אותה ולהיטיב עם המתמודדים הם המחלה בדרכים רבות ומגוונות.

שלבים של מחלת אלצהיימר

אמנם המחלה מתבטאת אצל כל חולה אחרת, אך בכל את מקובל לחלק את המחלה לשלבים, על מנת בעיקר להתאים את הטיפול המיטבי ביותר עבור החולה, בהתאם לשלב בו המחלה נמצאת אצלו.

תסמינים של מחלת אלצהיימר

אובדן זיכרון הוא התסמין המרכזי של מחלת אלצהיימר. בשלב מוקדם של המחלה, אנשים עשויים להתקשות לזכור אירועים או שיחות אחרונות. עם הזמן, בעיית הזיכרון מחמירה ומופיעים גם תסמינים אחרים.

בשלב הראשון של אלצהיימר מישהו עם המחלה עשוי להיות מודע לקושי לזכור דברים ולחשוב בבהירות. ככל שהסימנים והתסמינים מחמירים, ייתכן שבן משפחה או חבר יבחינו בבעיות.

שינויים במוח כתוצאה מאלצהיימר מובילים לתסמינים הבאים, שמחמירים עם הזמן.

בעיות זיכרון
לכולם יש לפעמים בעיות בזיכרון, אבל אובדן הזיכרון הקשור למחלת האלצהיימר הוא מתמשך. לאורך זמן, אובדן הזיכרון משפיע על היכולת לתפקד בעבודה ובבית.

אנשים עם מחלת אלצהיימר עשויים:

• לחזור על דבריהם שוב ושוב.
• לשכוח שיחות, פגישות או אירועים.
• לשכוח היכן הונחו פריטים או לשים אותם במקומות לא הגיוניים (מפתחות במקרר).
• ללכת לאיבוד במקומות שהיו מוכרים היטב.
• לשכוח שמות של בני משפחה וחפצים יומיומיים.
• להתקשות במציאת המילים הנכונות, בהבעת מחשבות או בניהול שיחות.

בעיות חשיבה והגיון
מחלת האלצהיימר גורמת לבעיות ריכוז וחשיבה, במיוחד לגבי מושגים מופשטים כמו מספרים. קשה במיוחד לבצע יותר ממשימה אחת בו זמנית. אתגרים נוספים עשויים להיות ניהול כספים, איזון פנקסי צ'קים ותשלום חשבונות בזמן. בסופו של דבר אנשים עם מחלת אלצהיימר עשויים שלא לזהות מספרים כלל.

יכולת שיפוט וקבלת החלטות
אלצהיימר מקשה על קבלת החלטות הגיוניות. חולי אלצהיימר עשויים לעשות בחירות גרועות במסגרות חברתיות או ללבוש בגדים לא תואמים למזג האוויר בחוץ. בעיות יומיומיות עשויות להיות קשות לפתרון - לדוגמה התמודדות עם אוכל שנשרף על הכיריים או קבלת החלטות בזמן נהיגה.

תכנון וביצוע משימות מוכרות
פעילויות שגרתיות הכוללות השלמת שלבים בסדר מסוים, עשויות גם הן להיות קשות עבור חולי אלצהיימר. ייתכן שהם מתקשים לתכנן ולבשל ארוחה או לשחק במשחק אהוב. ככל שהמחלה מתקדמת, אנשים שוכחים כיצד לבצע משימות בסיסיות כמו הלבשה ורחצה.

שינויי אישיות והתנהגות
שינויים מוחיים המתרחשים בשל אלצהיימר יכולים להשפיע על מצבי רוח והתנהגויות. התסמינים עשויים לכלול דיכאון, אובדן עניין בפעילויות, נסיגה חברתית, שינויים במצב הרוח, חוסר אמון באחרים, כעס או תוקפנות, שינויים בהרגלי השינה, נטייה ללכת לאיבוד, אובדן עכבות ונטייה לאשליות (לדוגמה: לחשוב שמשהו נגנב למרות שלא).

מיומנויות שמורות
למרות שיש שינויים גדולים בזיכרון ובמיומנויות, חולי אלצהיימר מסוגלים לשמור על מיומנויות מסוימות גם כשהתסמינים מחמירים. מיומנויות אלו עשויות לכלול קריאה או האזנה לספרים, סיפור סיפורים, שיתוף זיכרונות, שירה, האזנה למוזיקה, ריקוד, ציור או יצירה.

כישורים אלו עשויים להימשך זמן רב יותר מכיוון שהם מנוהלים על ידי חלקים במוח שנפגעו בשלבים מאוחרים יותר של המחלה.

גורמים למחלת אלצהיימר

הגורמים המדויקים לאלצהיימר אינם מובנים במלואם, אך ידוע כי חלבוני המוח אינם מתפקדים כרגיל. דבר זה משבש את עבודתם של תאי המוח (נוירונים) ומעורר סדרה של אירועים. הנוירונים נפגעים ומאבדים קשרים זה עם זה, ובסופו של דבר הם מתים.

מדענים מאמינים שאצל רוב האנשים, אלצהיימר נגרם משילוב של גורמים גנטיים, אורח חיים וגורמים סביבתיים המשפיעים על המוח לאורך זמן. אצל פחות מ-1% מהאנשים, אלצהיימר נגרם משינויים גנטיים ספציפיים שכמעט מבטיחים את התפתחות המחלה. עבור אנשים בקבוצה זו, המחלה מתחילה בדרך כלל בגיל העמידה.

אלצהיימר מתחיל שנים לפני התסמינים הראשונים. הנזק מתחיל לרוב באזור המוח שמנהל את הזיכרון. אובדן הנוירונים מתפשט בתבנית צפויה במידה מסוימת לאזורים אחרים במוח. בשלב המאוחר של המחלה, המוח מצטמצם.

חוקרים המנסים להבין את הגורמים לאלצהיימר מתמקדים בתפקידם של שני חלבונים:

• משקעי פלאק - בטא עמילואיד הוא חלק קטן של חלבון גדול יותר. כאשר השברים הללו מתקבצים יחד, הם משפיעים על התקשורת בין תאי המוח. הגושים יוצרים משקעים גדולים יותר הנקראים פלאק עמילואיד.
• סבכים נוירו פיברילריים - חלבוני טאו ממלאים חלק במערכת התמיכה וההובלה הפנימית של תא המוח, כדי לשאת חומרים מזינים ואחרים. במחלת אלצהיימר, חלבוני טאו משנים את צורתם ומתארגנים למבנים הנקראים סבכים נוירו-פיברילריים, המשבשים את מערכת ההובלה וגורמים נזק לתאים.

גורמי סיכון לאלצהיימר

גיל
גיל מבוגר הוא גורם הסיכון החזק ביותר הידוע כיום. אלצהיימר הוא לא חלק מהזדקנות טיפוסית, אבל ככל שמתבגרים הסיכוי לחלות עולה.

מחקר אחד מצא כי מדי שנה היו ארבע אבחונים חדשים לכל 1,000 איש בגילאי 65 עד 74. בקרב אנשים בגילאי 75 עד 84, היו 32 אבחונים חדשים לכל 1,000 איש - ועבור בני 85 ומעלה היו 76 אבחנות חדשות לכל 1,000 איש.

היסטוריה משפחתית וגנטיקה
הסיכון לחלות באלצהיימר גבוה יותר אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה, כמו הורה או אח, אובחן כחולה. עדיין לא מובן לגמרי כיצד גנים בין משפחות משפיעים על הסיכון, אך סביר להניח שהגורמים הגנטיים מורכבים.

גורם גנטי מובן יותר הוא צורה של הגן אפוליפופרוטאין E (APOE). צורת הגן הידועה בשם APOE e4 מגדילה את הסיכון לאלצהיימר. כ-25% עד 30% מהאוכלוסייה נושאים את APOE e4 אבל לא כולם עם צורה זו של הגן מפתחים את המחלה. שני עותקים של APOE e4 מגדילים את הסיכון יותר מאשר עותק אחד.

מדענים מצאו שינויים נדירים בשלושה גנים, המבטיחים הורשה של אלצהיימר; אבל שינויים אלה מהווים פחות מ-1% מהחולים.

תסמונת דאון
אנשים רבים עם תסמונת דאון מפתחים מחלת אלצהיימר. זה כנראה קשור לשלושת העותקים של כרומוזום 21 - הגן המעורב בייצור החלבון שמוביל ליצירת בטא עמילואיד. אצל אנשים עם תסמונת דאון, התסמינים נוטים להופיע 10 עד 20 שנים מוקדם יותר לעומת האוכלוסייה הכללית.

מין
בסך הכל יש יותר נשים עם המחלה, מכיוון שהן נוטות לחיות יותר מגברים.

ליקוי קוגניטיבי קל
לבעלי ליקוי קוגניטיבי קל (MCI) יש ירידה גדולה יותר בזיכרון או בכישורי חשיבה אחרים מהרגיל; אבל ירידה זו לא מונעת תפקוד בעבודה או חברתית.

עם זאת, לאנשים עם MCI יש סיכון גבוה יותר לחלות בדמנציה מאשר לאנשים ללא הליקוי. כאשר MCI משפיע בעיקר על הזיכרון, המצב נוטה יותר להתקדם לדמנציה עקב מחלת אלצהיימר. אבחון של MCI מאפשר לשנות את אורח החיים ולהמציא שיטות לפיצוי על אובדן הזיכרון. הם גם יכולים לקבוע פגישות רפואיות קבועות כדי לנטר את הסימפטומים.

פגיעת ראש
מספר מחקרים גדולים מצאו שאנשים בני 50 ומעלה שעברו פגיעה מוחית טראומטית (TBI), היו בסיכון גבוה יותר לחלות בדמנציה ואלצהיימר. הסיכון גבוה אף יותר אצל אנשים עם TBI רציני או פגיעות מרובות.

זיהום אוויר
מחקרים בבעלי חיים מצאו שחלקיקי זיהום אוויר יכולים להאיץ את פירוק מערכת העצבים. מחקרים בבני אדם מצאו שחשיפה לזיהום אוויר - במיוחד מפליטות רכב ושריפת עצים - קשורה לסיכון גבוה יותר לדמנציה.

צריכת אלכוהול מוגזמת
שתיית כמויות גדולות של אלכוהול ידועה מזה זמן רב כגורמת לשינויים במוח. מספר מחקרים וסקירות מצאו כי שימוש מוגזם באלכוהול קשור לסיכון גבוה יותר לדמנציה, במיוחד לדמנציה מוקדמת.

דפוסי שינה גרועים
מחקרים הראו כי דפוסי שינה לקויים, כגון בעיות הירדמות או חוסר שינה, קשורים לסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר. דום נשימה בשינה עלול גם הוא להעלות את הסיכון לדמנציה.

אורח חיים ובריאות הלב
מחקרים הראו שאותם גורמי סיכון למחלות לב, עשויים גם להגביר את הסיכון לדמנציה. לא ברור אם גורמים אלה מעלים סיכון על ידי החמרה של שינויים באלצהיימר במוח, או על ידי יצירת שינויים בכלי דם במוח.

הגורמים כוללים חוסר פעילות גופנית, השמנה, עישון או חשיפה לעישון פסיבי, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה וכן סוכרת סוג 2 המנוהלת בצורה לא טובה.

רמות גבוהות של LDL (כולסטרול רע) וכן כולסטרול בגיל העמידה, בפרט, מעלים את הסיכון לדמנציה. מחקר מצא שאנשים מתחת לגיל 65 עם רמות גבוהות של כולסטרול LDL נמצאים בסיכון גבוה יותר לדמנציה. נטילת תרופות להורדת כולסטרול LDL לא העלתה את הסיכון.

גורמים אלה ניתנים לשינוי ולשליטה במידה מסוימת ברמת הסיכון לאלצהיימר. לדוגמה, פעילות גופנית סדירה ותזונה בריאה דלת שומן ועשירה בפירות וירקות - קשורות לסיכון נמוך יותר לאלצהיימר.

ירידה בשמיעה
מחקרים מצאו שאנשים עם אובדן שמיעה נמצאים בסיכון לדמנציה. ככל שהירידה בשמיעה חמורה יותר, כך הסיכון גבוה יותר. עם זאת, שימוש במכשירי שמיעה מגן מפני דמנציה.

אובדן ראייה שאינו מטופל
מחקר חדש יותר מצביע על כך שאיבוד ראייה ללא טיפול מהווה גורם סיכון לליקוי קוגניטיבי ודמנציה. ייתכן שהקשר נובע ממחלה כמו סוכרת, שעלולה להגביר את הסיכון לאובדן ראייה וגם לדמנציה; אבל כמה מחקרים מראים כי אובדן ראייה עצמו עלול להגביר את הסיכון לדמנציה.

למידה ומעורבות חברתית
מחקרים מצאו שפעילות חברתית וכן פעילות המעוררת את המוח לאורך החיים, יכולות להוריד את הסיכון למחלת אלצהיימר. נראה שרמות השכלה נמוכות - פחות מהשכלה תיכונית - מהוות גורם סיכון למחלת אלצהיימר.

סיבוכים של אלצהיימר

מחלת אלצהיימר יכולה להוביל למגוון סיבוכים. תסמינים כגון אובדן זיכרון, אובדן שפה, כושר שיפוט לקוי ושינויים מוחיים אחרים יכולים להקשות על ניהול מצבים בריאותיים אחרים.

ייתכן שחולה באלצהיימר לא יוכל לספר למישהו אחר על הכאב, לדבר על תסמינים של מחלות אחרות, לבצע טיפול עצמי או להסביר האם הוא חווה תופעות לוואי של תרופה.

ככל שמחלת האלצהיימר עוברת לשלביה האחרונים, שינויים במוח מתחילים להשפיע על תפקודים גופניים. השינויים יכולים להשפיע על היכולת לבלוע, וכן לאזן תנועות מעיים ושלפוחית השתן. השפעות אלו יכולות להוביל לבעיות בריאותיות אחרות כגון: שאיפת מזון או נוזל לריאות; שפעת, דלקת ריאות וזיהומים אחרים; נפילות, שברים, פצעי לחץ, תזונה לקויה או התייבשות, עצירות או שלשול.

איך מונעים אלצהיימר

שינויים באורח החיים יכולים להוריד את הסיכון לחלות באלצהיימר אך לא למנוע את המחלה. מחקרים מראים כי נקיטת צעדים המורידים את הסיכון למחלות לב וכלי דם, עשויים להפחית את הסיכון לדמנציה:

• פעילות גופנית קבועה.
• אכילה בריאה של מזון טרי, שמנים בריאים ואוכל דל בשומן רווי (לדוגמה: תזונה ים תיכונית).
• טיפול בלחץ דם גבוה, בסוכרת ובכולסטרול גבוה. שימו לב במיוחד לכולסטרול רע LDL.
• גמילה מעישון.

מחקר אחד גדול וארוך טווח שנעשה בפינלנד, מצא כי שינויים באורח החיים סייעו להפחית ירידה קוגניטיבית בקרב אנשים שהיו בסיכון לדמנציה. המשתתפים במחקר קיבלו מפגשים אישיים וקבוצתיים שהתמקדו בתזונה, פעילות גופנית ופעילויות חברתיות.

מספר מחקרים מצאו כי הקפדה על תזונה ים תיכונית מובילה לתפקוד קוגניטיבי טוב יותר, ולירידה קוגניטיבית איטית יותר עם הגיל. תזונה ים תיכונית מתמקדת במזונות צמחיים כמו פירות, ירקות, דגנים, דגים, עופות, אגוזים ושמן זית. התזונה כוללת פחות מזונות עשירים בשומנים רוויים ושומני טראנס, כמו חמאה, מרגרינה, גבינה, בשר אדום, מזון מטוגן ומאפים.

חשוב גם לטפל באובדן ראייה ואובדן שמיעה. מחקרים מצאו כי אובדן ראייה שאינו מטופל מהווה גורם סיכון לפגיעה קוגניטיבית ודמנציה. מחקרים גם מצאו שאנשים עם אובדן שמיעה נמצאים בסיכון גבוה יותר לדמנציה. שימוש במכשירי שמיעה מצמצם את הסיכון.

מחקרים אחרים הראו כי שמירה על פעילות מוחית ומעורבות חברתית מסייעת לכישורי חשיבה משומרים בשלב מאוחר יותר בחיים, וכן לסיכון נמוך יותר לאלצהיימר. לדוגמה: יציאה לאירועים חברתיים, קריאה, ריקוד, משחקי לוח, יצירת אומנות, נגינה ופעילויות נוספות.

אבחון של מחלת האלצהיימר

חלק חשוב באבחון מגיע מיכולתו של המטופל לתאר את התסמינים שהוא חווה, כמו גם בדיקת מיומנויות זיכרון וחשיבה.

בדיקות דם והדמיה יכולות לשלול גורמים פוטנציאליים אחרים לתסמינים. הם גם יכולים לבדוק חלבונים במוח שקשורים למחלת אלצהיימר. הבדיקות עשויות לעזור לזהות טוב יותר את המחלה הגורמת לתסמיני דמנציה.

בעבר, אלצהיימר אובחן בוודאות רק לאחר המוות, כאשר נמצאו סבכי פלאק באמצעות התבוננות במוח תחת מיקרוסקופ. כיום, אנשי מקצוע וחוקרים מסוגלים לאבחן אלצהיימר ביתר ודאות במהלך החיים באמצעות שילוב של מספר בדיקות:

• סמנים ביולוגיים יכולים לזהות פלאקים וסבכים במוח.
• בדיקות ביולוגיות כוללות סוגים ספציפיים של סריקות pet של המוח. בדיקות אלו יכולות גם ליידע האם המחלה נמצאת בשלבים מוקדמים או מאוחרים.
• ניתן למדוד חלבוני עמילואיד וטאו גם בחלק הנוזלי של הדם או בנוזל המקיף את המוח וחוט השדרה (נוזל מוחי). לאחרונה, בדיקות ביולוגיות בדם הפכו מדויקות מספיק כדי לזהות סיכוי לקיום עמילואיד במוח.
• בדיקה גופנית ונוירולוגית יכולה לכלול רפלקסים, טונוס וכוח בשרירים, ישיבה וקימה, ראייה ושמיעה, קואורדינציה, שיווי משקל.
• בדיקות מעבדה ודם עשויות לעזור לשלול סיבות אחרות לאובדן זיכרון ובלבול, כגון הפרעה בבלוטת התריס או רמות ויטמין נמוכות מדי. בדיקות דם חדשות יותר יכולות למדוד רמות של חלבון בטא עמילואיד וחלבון טאו.
• בדיקות נפשיות ונוירו-פסיכולוגיות לאבחון הזיכרון וכישורי חשיבה אחרים.
• בדיקות הדמיה של המוח מסייעות לאיתור שינויים גלויים הקשורים למצבים אחרים מלבד אלצהיימר, שעלולים לגרום לתסמינים דומים, כגון שבץ מוחי, פציעה או גידולים. בדיקות הדמיה חדשות יותר יכולות לסייע בזיהוי שינויים מוחיים ספציפיים הנגרמים על ידי אלצהיימר, כגון פלאק עמילואיד וסבכים נוירו-פיברילריים. בדיקת MRI עדיפה בדרך כלל על פני CT להערכת דמנציה, והיא נעשית גם לפני התחלת תרופות מסוימות לאלצהיימר ולאורך כל הטיפול כדי לעקוב אחר תופעות לוואי אפשריות. בדיקות CT משמשות בדרך כלל כדי לשלול גידולים, שבץ ופגיעות ראש ובדיקת PET יכולה ללכוד תמונות של תהליך המחלה, להבחין בין אלצהיימר לסוגי דמנציה אחרים ולמדוד עמילואידים במוח.
• מדידת עמילואיד וטאו בנוזל השדרה, בעיקר אם התסמינים מחמירים במהירות או אם הדמנציה מופיעה בגיל צעיר יותר.

בדיקות גנטיות אינן מומלצות לרוב האנשים שעלולים לסבול מאלצהיימר; אבל אנשים עם היסטוריה משפחתית של אלצהיימר בתחילת הדרך עשויים להיות מתאימים.

אפשרויות טיפול באלצהיימר

תרופות לאלצהיימר יכולות לעזור עם בעיות זיכרון ושינויים אחרים:

• מעכבי כולינסטראז מגבירים את רמות התקשורת בין תאי המוח. התרופות משמרות שליח כימי שמתרוקן במוח כתוצאה ממחלת אלצהיימר. לרוב יש שיפור מתון בתסמינים הקשורים להתנהגות, כגון כעס או דיכאון.
• ממנטין (Namenda) - תרופה זו פועלת ברשת תקשורת אחרת של תאי מוח, ומאטה את התקדמות התסמינים באלצהיימר בינוני עד חמור; לעיתים בשילוב מעכב כולינסטראז. תופעות לוואי נדירות יחסית כוללות סחרחורת ובלבול.
• תרופות אחרות (Leqembi, Kisunla) מאטות את הירידה בחשיבה ובתפקוד, על ידי מניעת התקבצות של פלאקים עמילואידים במוח. לתרופות אלו עשויות להיות תופעות לוואי שדורשות מעקב רפואי.
• תרופות נוגדות דיכאון יכולות לסייע בניהול התסמינים ההתנהגותיים של אלצהיימר.

סביבה בטוחה ותומכת
חלק חשוב בכל תוכנית טיפול הוא התאמה לצרכיו של חולה האלצהיימר. צרו הרגלים שגרתיים וצמצמו משימות הדורשות זיכרון. צעדים אלה יכולים להפוך את החיים ליותר קלים.

• שמרו מפתחות, ארנקים, טלפונים ניידים וחפצי ערך אחרים באותו מקום בבית כדי שלא ילכו לאיבוד.
• אחסנו את התרופות במקום מאובטח והשתמשו ברשימה יומית כדי לעקוב אחר המינונים.
• נהלו כספים בצורה אוטומטית ככל שניתן (הוראות קבע למשל).
• בקשו מהחולה לשאת טלפון נייד עם מעקב מיקום, והוסיפו מספרי טלפון חשובים במכשיר. כמו כן מומלץ שיישא גם תעודה מזהה וצמיד רפואי.
• התקינו חיישני אזעקה על דלתות וחלונות.
• ודאו כי פגישות קבועות יהיו באותו יום ובאותה שעה ככל האפשר.
• השתמשו בלוח שנה או לוח מעקב אחר ליצירת הרגלים.
• הסירו רהיטים, בלגן ושטיחים שאין בהם צורך.
• התקינו מעקות חזקים במדרגות ובחדרי אמבטיה.
• ודא שהנעליים ונעלי הבית נוחות ומספקות אחיזה טובה בקרקע.
• צמצמו את מספר המראות בבית; הן עלולות ליצור תחושת בלבול או פחד.
• שמרו תמונות וחפצים אחרים בעלי משמעות ברחבי הבית.

פעילות גופנית סדירה, כגון הליכה יומית, יכולה לסייע בשיפור מצב הרוח ובשמירה על בריאות המפרקים, השרירים והלב. פעילות גופנית גם מקדמת שינה רגועה ומונעת עצירות. מי שמתקשה בהליכה יכול למצוא סוגי פעילות אחרים.

חולי אלצהיימר עלולים לשכוח לאכול ולשתות, לאבד עניין בארוחות או לאכול מזון לא בריא. יש לוודא כי הם אוכלים בריא ונכון, כולל צמצום קפאין או הימנעות מוחלטת.

פעילות חברתית יכולה לסייע בשימור כישורים וכן לרווחה הכללית: האזנה למוזיקה, ריקוד, קריאת ספרים, מלאכת יד, אירועים חברתיים, ביקורים אצל משפחה או במועדוני קשישים, פעילויות עם ילדים ועוד.

התמודדות עם אלצהיימר בעזרת קבוצת עמל ומעבר

חברת הסיעוד עמל ומעבר לקחה על עצמה לחקור ולהתמקצע בדמנציה בכלל ובאלציימר בפרט. אנשי המקצוע שלנו מומחים ומנוסים בסיוע וטיפול סיעודי לאנשים המתמודדים עם המחלה,באמצעות תרפיות ופעילויות שונות, אשר מסייעות למטופלים להביא לידי ביטוי את שעובר עליהם.

בתי האבות שלנו מציעים ליווי תומך, אוהב ומקצועי, למתמודדים עם אלצהיימר ולבני משפחותיהם. לפרטים צרו קשר >

‍